אני לא טקסט פוליטי 

רעיון "זרע ישראל" עובר כחוט השני לאורכם של חמשת חומשי התורה, עיקרו טיפוח זרע מובחר הנושא תכונות נעלות (חסד, יראה, אמת), והעברתו בתורשה מאב לבן, למשפחה, לשבט ולבסוף לכלל עם ישראל.
תכליתן של תכונות אלו לסייע, לאלה המצליחים לעוררן, בכמה מישורים:
ראשית, לקיים אורח חיים מוסרי והרמוני בין אדם לחברו, בין אדם לסביבה ובין אדם לקונו.

שנית, להסתגל לתנאי הקיצון (ארעיות, אי ודאות וחוסר שליטה) השוררים באין - הוא עולם התופעות שאינו נחווה באמצעות החושים - ומכאן לתפיסתי מקור הביטוי "עם סגולה".
שלישית, לטפח את יכולת הבחירה - הבחירה בחיים - היכולת לבחור בכל רגע נתון בפעולה שתשא פרי, פרי עץ החיים, פעולה שלא משרתת בהכרח את צרכיו המיידיים של האדם אלא את התהליך האבולוציוני שעוברת התודעה.

ואחרונה, זו המעידה, כך בעיניי, על הרמה הרוחנית הגבוהה מכול: ליישם ולהפיץ את אור החמלה, זה הגנוז בביטוי "ואהבת לרעך כמוך", שעיקרו ללמוד לקבל כל עוול או תגובה המופנית כלפינו תוך התחשבות בבערותו של המגיב - הוא רענו.

על פניו, הרעיון לטפח ציבור אנשים גדול המביע באורח חייו את בשורת האל ומפיץ אותה לשאר עמי העולם הנו יפה ומרגש, אלא שסיפור טיפוחו של זרע ישראל, כפי שמוצג על ידי הסופר המקראי, הוא גם סיפור תקומתם של שאר עמי האזור - בני בניהם של ישמעאל ועשו - אלו הנחשבים עד היום בקרב חוגים רבים כ"מוץ שבתבואה", כאותו מטען גנטי שנדחה במהלך תקומתו של זרע ישראל.
על דרך פרשנות מסוכנת זו וכפי שאדגים בהמשך, ניטלת, כך בעיניי, בשורת התקווה האחווה והשלום הטמונה ברעיון זרע ישראל וכמו מנפצת אותו אל הסלע.


רעיון טיפוח זרע ישראל
מן המפורסמות הוא שהחזק - זה שחושיו חדים, ו/או מראהו טוב, ו/או גופו חסון ותגובותיו תכליתיות ומהירות - הוא ששורד טוב יותר את אתגרי החיים. חוזקו של זה, כך על פי כל אמת מידה מקובלת, מתבטא ביכולתו להגשים את מאווייו, לאגור רכוש, לרכוש מעמד ולהעמיד דור צאצאים חדש.

אך ההיגיון העומד בבסיס טיפוחו של "זרע ישראל" מלמד על כיוון אבולוציוני חדש בתכלית: במהלך העלילה המקראית ניכר כי דווקא הפרטים שהוכיחו שהיו מסוגלים להתגבר על תעתועי חושיהם ועל גחמות האגו, שהצליחו לשלוט בתגובותיהם האלימות ולרסן את כוחו המתפרץ של יצרם, ולהתבדל אגב כך מסביבתם הכאוטית - כאלה ש"בעולם האמיתי" עשויים היו להיקרא "חלשים" - הפכו ליסודותיו של עם ישראל.

רעיון זה בולט לאורך אילנות היוחסין הרשומים בתורה למין האדם הראשון, בואכה נוח, דרך בנו שם ועד לשושלת אבות האומה: אברהם יצחק ויעקב - הוא ישראל.

סגולתם של אישים אלו בכך שהצליחו במהלך חייהם לסדוק את ההיגיון הביולוגי הקר, היצרי, העומד בבסיסו של התהליך האבולוציוני ולהציג אלטרנטיבה, המוכיחה הלכה למעשה כי הישרדותו של המין האנושי והגשמת התכלית לשמה נברא אינה תלויה בהכרח בעוצם ידו - משל היה אחד מחיות השדה - אלא בטיפוח תכונות שונות בתכלית.

כזה היה נוח בן דור המבול, שהצליח למרות האווירה היצרית בה חי להקשיב לקול האלוהים וליצור תיבה, כלי תודעתי שתכליתו לבלום (מבול = בלום) את כוח השפעתו של היצר.
כזה היה בנו שם, שבניגוד לחם אחיו מיהר לכסות את ערוות אביו לאחר שזה האחרון השתכר.
כזה היה יצחק שהועדף על פני ישמעאל אחיו משום שנתפס מצחק (ויש המפרשים מאונן) על ידי שרה.
וכזה היה יעקב שתואר כאיש תם ויושב אוהלים, שהועדף על פני אחיו עשו האדמוני - רמז לאיכותו השטנית, הכוחני - הצייד, זה שהיה מוכן לבוז את בכורתו בעבור נזיד עדשים.

שיאו של טיפוח זרע ישראל מגולם בסיפור חייהם של שלושת האבות.
על פי דעת מפרשים, בכל אחד מהאבות התגלמה מידה עיקרית:
אברהם - מידת חסד - שבזכותה מצוי היה בהוויה מתמדת של נתינה, קבלה וסבלנות.
יצחק - מידת יראה - שבזכותה מצוי היה בריכוז עילאי וראה כל העת את השם לנגדו.
ויעקב - מידת אמת - (המהווה מיצוע של מידות החסד והיראה) שבזכותה היה נוכח באופן
מלא ברגע ההווה, מצב המתואר בספרות הבודהיסטית כבודהיות, מוארות לשמה.

על פי חוקי התורשה המקראיים מנחיל האב לבנו את תכונותיו, אך במקרה דנן, כך על דעת מפרשים, בורך כל אחד מהאבות בתכונה עיקרית נבדלת וטיפח עוד בחייו, אגב מבחניו הרבים גם את השתיים הנותרות. בסופו של תהליך, יעקב הוא זה שהשלים את עבודת האבות, כלומר הביא לשלמות את מידות החסד, היראה והאמת, והוריש את זרעו - הוא זרע ישראל - לשניים עשר שבטי ישראל, שבטי יה, הנחשבים כולם צדיקי עליון ויסוד עם ישראל.

אני לא טקסט פוליטי
אך עובדה אחת מעכירה את התמונה האידילית, מריחה לא טוב, מרחיקה רבים וטובים מן התורה ומותחת קו ישר בין רעיון טיפוח זרע ישראל ובין סכסוך הדמים הנורא בו אנו נתונים מאז ומתמיד עם שכננו: העובדה שרבים עדיין מפרשים רעיון זה כפשוטו, על פי עקרון המכונה בפי פרשנים "סוד הבירורים" ולפיו: כל עמי האזור הנחשבים צאצאיהם, נושאי זרעם של ישמעאל ועשו, הם כולם פסולת גנטית שנדחתה במהלך טיפוחו של זרע ישראל.

חובה להדגיש, בפרשנות אחרת הרואה בסיפור המקראי הזמנה להיכלות התודעה אין כל סתירה, שכן כל התהליך המתואר בתורה הינו תיאור מדויק למתחולל בראשם של כל אחד ואחת מאתנו במהלך מסע החיים. על דרך פרשנות זו כל הדמויות כולן הן ייצוגים תודעתיים ואילו הנוף עליו מתרחשת העלילה הנו ביטוי להלכי רוח או מדרגות רוחניות בהן נתון האדם: כך ישמעאל מייצג את חוויית הנטישה או הדחייה המשמעותית בחייו של האדם, עשו את תחושת הקיפוח, אברהם את יכולת הקבלה המושלמת ואילו רבקה את ההיגיון הקר, זה הרואה הרחק קדימה מבלי להיות מושפע ממיסוך הרגש. כך מצרים היא ייצוג להלך רוח בו נתון האדם לשליטת יצרו ואילו ארץ ישראל הינה ייצוג למצב תודעתי נכסף בו שלושת המידות: חסד, יראה ואמת מתבטאות בקרבו בהרמוניה מלאה.

אך לא כל אחד בשל כנראה לאמץ את התורה כמדריך פסיכולוגי ויש רבים, רבים מדי, גם בקרב המנהיגות הדתית הרואים בתורה אישור - טאבו על שטחים והוכחה לעליונות זרע ישראל על זרע שכננו.
זהו רבותיי החומר ממנו קורצה אלימות.
זהו המתכון הבדוק לנקמת דם ומלחמות.
זהו הנזיד האדום האדום הזה המבעבע מצעקתם של נשמות מעונות.

אינני מטיל כמובן את אשמת הסכסוך במלואה על הצד הישראלי, והרי גם בקרב שכננו יש המנצלים את פרשנותם לתורה ולקוראן לליבוי האש והשנאה, אלא שרק על עצמי לספר ידעתי ולכן רק על עצמי אעיד.
מבחינה זו, אם הייתי יכול בחיל ורעדה להעיר לסופר המקראי, אזי חבל שהשאיר את הפרשנות בנושא לכל דכפין וחבל שחטא במה שאני מכנה "הפוליטיזציה של הנפש", כלומר ביצירת זיקה בין טיפוח זרע ישראל ובין המצב הדמוגרפי/חברתי/פוליטי/צבאי במסופוטמיה דאז - היא המזרח התיכון היום, שכן סבל רב היה נחסך לרבים.

במרחק נגיעה
במרחק של שמונה שעות טיסה בערך מתל אביב, בפארק הצבאים בווראנסי, התעורר לפני אלפיים וחמש שנה אחד, סידהרתא שמו, והחל ללמד את אשר ראה. גדולתו אז ועדיין, התבטאה בכך שהצליח לבודד את התהליך הנפשי הטהור ולהפוך אותו לתורתו. תורה נקייה, חפה מפוליטיקה, חפה מסכסוכים אזוריים, שווה לכל נפש ובעיקר נושאת את אותן בשורות - בשורת החיים המוסריים, בשורת חכמת האין ובשורת החמלה...

אינני בודהיסט, יהודי מאמין אני, אחד שרוצה לחיות ולתת לחיות, ובראותי את המרחק הרב בין האור שאמורה תורת ישראל להפיץ ובין מעגלי האלימות והאיבה במחוזותינו בוער בי לומר כי בעיניי, אימוץ הפרשנות הרואה בתורה מדריך פסיכולוגי כזו הדומה ברוחה למשנה הבודהיסטית, הינה ניצוץ התקווה היחיד לחיים טובים יותר באזורנו שכן, רק כך ינוטרלו כול אותם שיקולים זרים המלבים את האש משני הצדדים, רק כך נוכל לקיים את התורה כלשונה ולהפיץ את אורה, ורק כך נוכל לקיים הלכה למעשה: ואהבת לרעך כמוך.

ובינתיים... בינתיים אפשר לקפוץ לפארק הצבאים, לשבת תחת אותו עץ מפורסם ולהיות, ולו לרגע קסום כאחד האדם.